<h1>חוקות הדיינים סימן כ"ה</h1>
<h2>דף לה.</h2>
נזקקין ב"ד תחילה לתובע כיצד התובע לחבירו שהלוהו כך וכך מעות ואינו רוצה לפורעם לו והנתבע טוען ואמר לו משכון היה לי בידך ונתקלקל או אבד נזקקין לתובע תחילה עד שיהיה ממונו בידו ואח"כ נזקקין לדין המשכון שהיה ביד התובע וע"ז נאמר [ישעיה א'] דרשו משפט אשרו חמוץ ודרשו חז"ל אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ כלומר החזיקו את הנגזל תחילה ואח"כ אף (הגזול) [הגוזל] כמו שכתבנו למעלה כך מפורש בסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות [ל"ה ע"א] ובב"ק בפ' שור שנגח [מ"ו ע"ב], ודוקא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ או אפילו בעדים הרי פטור מלשלם והרי הוא נאמן משום מגו שהיה יכול לומר כבר פרעתיך נאמן, לומר משכון היה לי בידך ונתקלקל או אבד או כך וכך יש לי בידך כנגד כל מה שאתה תובע ממני ומ"מ צריך שישבע שבועת היסת על טענותיו כך פי' מקצת המפרשים בב"ק בפ' שור שנגח ואם יש לו שטר או עדים לתובע על אותה טענה שהוא טוען נזקקין לתובע תחילה ומוציאין אותו ממון מיד הנתבע ואח"כ עושין דין לתובע עם הנתבע אבל אם אין לו שטר או עדים אין נזקקין לתובע תחילה אלא רשאי הוא הנתבע לעכב אותו ממון שתובע ממנו מן הטעם שכתבתי למעלה, אבל קשה לי לדברי הרב ז"ל שהרי הלכה פסוקה היא [שבועות מ"א ע"ב] המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וכיון שכן הוא אפילו שיש לו עדים על אותה התביעה למה לא יהיה נאמן הנתבע בכל מה שיטעון שהוא חייב לו משום מגו שהיה יכול לומר כבר פרעתיהו וע"כ נראה ודאי שהעיקר כמ"ש תחילה, ופעמים דאפילו הביא התובע שט"ח בידו מאותו ממון שהוא תובע ממנו דנזקקין לנתבע תחילה וכגון שיש באותו מקום תגרים שיקנו אותו המשכונים שטוענו לשמעון בעבור אותו חוב בדמים יקרים ואם יעבור אותו היום למחר ילכו להם ולא ימצא מי שיקנה אותם אלא בזול או כגון שהוזלו קרקעותיו ע"י תביעה לפי שרואין אותו בני אדם שהוא דחוק ואם ב"ד היו ממשכנין קרקעותיו בעבור אותו ממון שהוא תובע ממנו היה מפסיד הרבה ולפיכך אז"ל דבזה וכיוצא בזה נזקקין תחילה לנתבע כך מפורש בב"ק בפ' שור שנגח וכן פסק הרי"ף ז"ל.
